פסק-דין בתיק תא"מ 3841-06-10

בפני תביעה שהוגשה כתביעה שטרית למימוש שטר חוב על סך 10,000 ש"ח (כאשר התביעה הועמדה על סך של 9,800 ש"ח) שמסר הנתבע לתובע בהתאם להסכם שכירות שנערך בין הצדדים ביום 22.11.2005 (להלן: "ההסכם הראשון").

1. הנתבע שכר מהתובע דירה בת 5 חדרים ברחוב הותיקים 11 קרית אתא (להלן: "הדירה"), וזאת  החל מיום  1.12.05 ועד ליום 1.12.09 מועד בו פינה הנתבע את הדירה.

יצוין כי בתחילת כל שנת שכירות, נחתם בין הצדדים הסכם שכירות חדש וזאת על אף העובדה שההסכם הראשון כלל אופציה להמשך תקופת השכירות על פי תנאי ההסכם הראשון, למשך 7 שנים נוספות. במעמד חתימת כל הסכם חדש, ערכו הצדדים התחשבנות לגבי הפרשי שער, כפי שיפורט בהמשך.

2. בהחלטת כב' הרשם מורני מיום 29.7.10 ניתנה לנתבע רשות להתגונן כנגד התביעה וזאת מאחר וזכותו של התובע עפ"י השטר מותנית בתנאי אשר יש להוכיח התקיימותו.

בהמשך נעתר הרשם לבקשת הנתבע לבטל את העיקולים שהוטלו בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל וזאת כנגד הפקדת הסך של 2,000 ש"ח על ידי הנתבע.

3. לאחר מתן הרשות להתגונן הגישו הצדדים תצהיריהם כאשר מתצהיר התובע עולה כי הגשת השטר לביצוע, נעשתה על בסיס טענתו כי הנתבע לאחר פינוי הדירה נותר חייב לו את הסכומים הבאים:

סך של 1,450 ש"ח בגין הפרשי שער לשנת השכירות האחרונה.

סך של 9,413 ש"ח בגין עלות תיקון הנזקים שהותיר הנתבע בדירה וזאת על בסיס הצעת מחיר שקיבל התובע מהקבלן א. מרום (להלן: "הקבלן").

4. טענות הנתבע כנגד חיובו על פי שטר החוב הינן כדלקמן:

ראשית, על אף שטענת הנתבע בהתנגדותו כי שטר החוב נועד להבטיח את חיובו בתשלום דמי השכירות והוצאות שוטפות בלבד ולא נועד להבטיח תיקון נזקים, נדחתה בהחלטת כב' הרשם, חזר עליה הנתבע בתצהיר העדות הראשית, אם כי יצויין כי טענה זו נזנחה בסיכומיו.

שנית, טען הנתבע כי התובע דרש ממנו לפנות את הדירה לפני תום תקופת השכירות לרבות תקופת האופציה, ובשל סירובו של הנתבע לעשות כן, נמנע התובע מלבצע תיקונים בדירה בשנת השכירות האחרונה, דבר שהפך אותה לבלתי ראויה למגורים.

שלישית, הנתבע מכחיש כי גרם נזקים כלשהם למושכר ובסעיף 15 לתצהירו, טען כי הדירה נמסרה לידיו במצב לקוי וללא צביעה וכי מצב הדירה כפי שנראה בתמונות שהציג התובע, זהה למצב שבו נמסרה לו הדירה בתחילת תקופת השכירות.

רביעית, הנתבע טען כי חישוב הפרשי השער של התובע שגוי וכי אינו חייב בסכום הנטען.

עוד הוסיף כי גם באם הוא חייב סכום כלשהו לתובע, הרי שהוא רשאי לקזז מסכום זה את  הארנונה ששילם הנתבע בגין מחסן במהלך כל תקופת השכירות, תשלום שנשא בו על אף שהמחסן לא היה כלול במושכר ולא היה בשימושו.

4. ביום 18.3.2012 נשמעו בפני עדויות הצדדים וכן סיכומי טענותיהם.

לאחר עיון במלוא המסמכים שהוצגו בפני ובמלוא טענות הצדדים, אני סבורה כי התובע עמד בנטל להוכיח כי הנתבע אכן חייב כלפיו בתשלום אולם זאת בסכום פחות מזה שנתבע על פי שטר החוב, ואדון בטענות כסדרן.

5. הפרשי שער

במהלך חקירתו של התובע הודה הלה כי בחישוב שצורף לנספח א' לתצהירו, נפלה טעות שכן סכום הבסיס ששימש בחישוב הפרשי השער (כונה במסמך "תשלום בזמן החתימה") אינו גובה דמי השכירות במועד חתימת ההסכם אלא סכום המבטא את דמי השכירות בהפחתת הפרשי שער בגין השנה הקודמת, וזאת כעולה מעמוד 8 לת/2, ממנו ניתן ללמוד כי סכום דמי השכירות במועד חתימת ההסכם האחרון בין הצדדים, עמד על 959.25 ש"ח ואילו סכום הבסיס ששימש בחישוב התובע עמד על 863 ש"ח בלבד.

לאור זאת ולאור הודאתו של התובע בחקירתו, והשוואת נספח "א" לתצהיר התובע לנ/2, נראה כי החישוב הנכון של הפרשי השער לשנת השכירות האחרונה הינו החישוב שערך הנתבע ואשר ממנו עולה כי הנתבע חייב בתשלום הפרשי שער בסך של 293 ש"ח בלבד עבור שנת השכירות  האחרונה.